עו"ד טל ויצמן-רפאל ואילה פורגס

Transcription

1 1

2 משפט מבוים הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה מנהלת הפקה: אחראית הפקה וביצוע גרפי: עריכת לשון: עיצוב כריכה: הבאה לדפוס: עו"ד עטרה קניגסברג-ראם מעין מילר ובת שבע אביטן תמר פוקס הסטודיו של מיכל עו"ד טל ויצמן-רפאל ואילה פורגס With thanks to: The Joseph Alexander Foundation The Jewish Women's Foundation of the Greater Palm Beaches The Hadassah Foundation The David Berg Foundation The Jewish Women's Endowment of Greater Seattle The Rose & Louis Klosk Fund כל הזכויות שמורות למרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן מאי 1023, סיון תשע"ג אין במובא בחוברת זו משום תחליף לייעוץ משפטי הערה: ההדגשות המופיעות בציטוטים אינן בהכרח מופיעות במקור 2

3 הקליניקה לסיוע משפטי בענייני משפחה משפט מבוים תשס"ח ביטול גט וגט על תנאי מנחה מקצועי של המשפט המבוים: ראש מרכז רקמן ואחראית אקדמית: אחראי מקצועי: מנהלות הקליניקה: מנהלת מרכז רקמן: רכזת הקליניקה: עו"ד רוברט ליכט-פטרן פרופ' רות הלפרין-קדרי עו"ד יוסי מנדלסון עו"ד קרן ארקין-חן, עו"ד עדי רז עו"ד עטרה קניגסברג-ראם בת שבע אביטן חוברת זו נושאת את פרי עבודתם/ן של הסטודנטים/ות, תלמידי/ות הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה בשנת הלימודים תשס"ח: נריה אליה לילך חזני אנה גורביץ' רובינזון יפעת כביר לאה גלקופ מיכל סירי יונית בן-יהודה רועי פרידמן ליאור דיאמנדי גלי ראובני שירלי הרמן מרים רודיך יולי זינגרמן אורית שטרנברג רעות חזן אורי שלומאי קרן שמש 3

4 תוכן עניינים 5 מבוא תיאור מקרה כתב תביעה כתב הגנה סיכומי משפט אזרחי סיכומי משפט אזרחי מטעם התובע סיכומי משפט אזרחי מטעם הנתבעת סיכומי משפט עברי סיכומי משפט עברי מטעם התובע סיכומי משפט עברי מטעם הנתבעת עיקרי טיעון עיקרי טיעון מטעם התביעה עיקרי טיעון מטעם ההגנה 329 פסק דין... 4

5 5

6 6

7 אני שמחה להציג בפניכם את חוברת המשפט המבוים שנה"ל תשס"ח של הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה, הפועלת במרכז רקמן, שבפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן. חוברת זו הינה הראשונה בסדרת החוברות, אשר תתפרסמנה מדי שנה ושנה, לאחר קיומו של המשפט המבוים ותצגנה את החומר המשפטי, שהוכן במסגרתו ע"י הסטודנטים/ות בקליניקה. הקליניקה לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה משלבת עבודה מעשית עם לימודים עיוניים. במסגרת הקליניקה מטפלים הסטודנטים/ת בתיקים שונים של נשים בענייני משפחה, דוגמת תביעות גירושין, תביעות משמורת, תביעות מזונות ותביעות רכושיות. העבודה המעשית, בדומה להתמחות, כוללת הכנת כתבי טענות ועריכת מחקר משפטי, צפייה בדיונים בערכאות משפטיות, השתתפות במפגשים עם לקוחות, כתיבת הצעות חוק, הגשת ניירות עמדה ועוד. הסטודנטים/ות משתתפים/ות במהלך השנה בשיעורים עיוניים מגוונים המועברים על ידי צוות התוכנית ועל ידי מרצים בעלי שם מתחומים שונים. שיאה של תוכנית זו הוא המשפט המבוים. בשנת הלימודים תשס"ח השתתפו בתוכנית 37 סטודנטים וסטודנטיות. בשנה זו בחרה הקליניקה לדון בסוגיית ביטול גט וגט על תנאי, בשל חשיבות הנושא ומתוך רצון להעלותו למודעות הציבור. המשפט המבוים עסק בשאלה: האם רשאי יששכר לבקש ביטול הגט לאור התנהלותה של רוחמה לאחר סידור הגט? ביטול גט משמעו מצב דברים בו כבר סודר גט בבית הדין הרבני, אולם לאחר מכן מוצא בית הדין הרבני, לעיתים לבקשת הבעל ולעיתים אף מיוזמתו, כי יש לכאורה עילה לבטלו בשל טענות הנוגעות לדרך גיבושו של הסכם הגירושין או לאי קיום תנאים המופיעים בו. בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר, לצערנו, לתופעה הולכת וגוברת בפסיקת בתי הדין הרבניים כאשר בית הדין הרבני מבטל בדיעבד גיטין שניתנו. דוגמאות לפסקי דין מעין אלו ניתן לראות בכל גיליונות הדין והדיין האחרונים ובמיוחד בגיליון 32. בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל אשר לקחו חלק במשפט המבוים ובהוצאת החוברת לאור: להרכב המכובד של ביה"ד במשפט המבוים: אב בי"ד הרב שלמה דיכובסקי, דיין בית הדין הרבני הגדול )כתוארו אז(, הרב יאיר בן מנחם מתמחה בבית הדין הרבני בירושלים )כתוארו אז(, וטו"ר הרב יוסף וסרמן יו"ר לשכת הטוענים הרבניים בישראל על שהסכימו להקדיש מזמנם היקר לפרויקט חשוב זה; לעו"ד רוברט ליכט-פטרן על ליווי הסטודנטים/ות והנחייתם המקצועית; לעורכת הלשון תמר פוקס על עבודתה המבורכת שנעשתה בהתנדבות ובאהבה רבה; לעו"ד עטרה קניגסברג, מנהלת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, הרוח החיה מאחורי העשייה הרבה המבורכת; לעו"ד טל ויצמן-רפאל ולאילה פורגס על ההבאה לדפוס ולבת שבע אביטן על העבודה הנמרצת והמסורה שבלעדיה לא הייתה יוצאת החוברת לאור. מעל הכל תודות לסטודנטים/ות המוכשרים/ות אשר חוברת זו היא פרי עבודתם/ן המוצלחת ולכל התורמים והקרנות שבזכות נדיבותם מתאפשרת פעילות הקליניקה. "הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן" )מכות י, א( פרופ' רות הלפרין-קדרי ראש המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן 7

8 8

9 9

10 11

11 יששכר, יהודי אזרח ותושב ישראל נשוי כדת משה וישראל לרוחמה, יהודיה אזרחית ותושבת ישראל, מאז שנת לבני הזוג ילד אחד בלבד, פנחס, יליד 3995, אותו גידלו במהלך השנים בעיקר הוריה של רוחמה, בסיועו של יששכר. במהלך השנים סייעו שני בני הזוג לפרנסת המשפחה, והכניסו את מלוא הכנסתם למשק הבית המשותף, רוחמה את משכורתה כרופאה בכירה בסכום של 35,111 בממוצע לחודש ויששכר את משכורתו הצנועה בסכום של 5,111 בממוצע לחודש. לאחר 21 שנות נישואין במהלכן עבד יששכר כפקיד קבלה במיון של בית החולים תל השומר ורוחמה עבדה כרופאה בכירה בבית החולים, מבקשת רוחמה להתגרש מיששכר, היות והכירה את יונתן, מתמחה צעיר בניורו-כירורגיה בבית החולים, ועל-כן, אין עוד אהבה בליבה ליששכר. יששכר מקבל את הבשורה המרה בתדהמה לאור אהבתו לרוחמה, אולם, היות ואין לו כסף לנהל הליכים משפטיים והיות והוא אוהב את רוחמה בכל ליבו ומאודו, הוא מסכים לבקשתה להתגרש ממנו, ואף מסכים לוותר על זכויותיו ברכוש הרב שצברה רוחמה, לרבות בית המגורים המשותף, בתנאי שלא תתבע ממנו מזונות עבור פנחס ושכל ענייניו של פנחס יידונו בבית הדין הרבני. רוחמה מסכימה לדרישותיו של יששכר והצדדים חותמים על הסכם גירושין ברוח זו בבית הדין הרבני במסגרתו מוותרת רוחמה על מזונותיו של פנחס, כתובתה ותוספת הכתובה, פנחס נשאר במשמורת משותפת של רוחמה ויששכר והצדדים מתגרשים זה מזה. יששכר עובר להתגורר בדירה שכורה בסמוך לבית בו נותרה רוחמה לגור, ומתקיים בקושי מהכנסתו. כעבור שנתיים ימים מחליטים יונתן שהפך לרופא מן המניין בבית החולים פוריה בטבריה ורוחמה להינשא זה לזה, מאחר שרוחמה נמצאת בחודש החמישי להריונה. רוחמה ויונתן מחליטים כי רוחמה תקדיש את עצמה לגידול פנחס והילד/ה שי/תיוולד, וכי יונתן יפרנס את המשפחה מהכנסתו. במקביל מגישה רוחמה תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה היות והסדר המשמורת המשותפת אינו לטובת פנחס לאור המעבר שלה ושל יונתן להתגורר בטבריה, וכן היא מגישה תביעה לחיובו של יששכר במזונות פנחס. יששכר נדהם לקבל את התביעות ומגיש תביעה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב לביטול הגט שנתן לרוחמה לאור הפרת התנאים שלא לתבוע מזונות עבור פנחס ולהגיש תביעות בעניין פנחס רק לבית הדין הרבני. 11

12 12

13 13

14 14

15 בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב תיק מס' 32/502 בפני כבוד הדיינים: הדיין הרב שלמה דיכובסקי, הדיין הרב יאיר בן מנחם, הדיין הרב יוסף וסרמן עוזרת משפטית לדיינים: רעות חזן יששכר אלעזרוב ע"י ב"כ דיאמנדי ליאור ו/או גורביץ' רובינזון אנה ו/או ראובני גלי ו/או זינגרמן יולי ו/או שמש קרן ו/או שטרנברג אורית ו/או שלומאי אורי ו/או בן-יהודה יונית מהתכנית לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן טל': ; פקס': התובע: - נ ג ד - רוחמה אלעזרוב ע"י ב"כ חזני לילך ו/או סירי מיכל ו/או רודיך מירי ו/או אליה נריה ו/או גלקופ לאה ו/או פרידמן רועי ו/או הרמן שירלי ו/או כביר יפעת מהתכנית לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן טל': ; פקס': הנתבעת: כתב תביעה כללי: התובע והנתבעת היו נשואים זל"ז כדמו"י במשך 21 שנה, במהלכן עשה התובע כל שביכולתו לקיום הקשר ולחינוך בנם באהבתו הרבה לנתבעת. חרף השקעתו הרבה של התובע בחיי הנישואין והמשפחה, הוא נדהם לגלות כי אשתו ניהלה מערכת יחסים עם אדם אחר, ובכך הביאה את הנישואין לסופם בעקבות הקשר הפסול. למרות זאת, ובעקבות לחציה ודרישותיה של הנתבעת, נכרת חוזה גירושין בין הצדדים ועל בסיסו הסכים התובע, למרות רצונו בשלום בית, לתת גט לנתבעת, וכן ויתר על זכויות רבות שעמדו לו לפי הדין האזרחי ולפי הדין הדתי, בתנאי שיובטחו לו אך ורק שני דברים: כי לא

16 ייאלץ לשלם מזונות עבור בנם לאור הכנסתם הגבוהה של הנתבעת ובן זוגה, וכי הסמכות לדון בענייני בנם, בין היתר לאור היותם משפחה דתית, תהיה לבית הדין הרבני. בענייננו, לא חלפו אלא שנים ספורות והנתבעת הפרה בצורה בוטה את ההסכם בין הצדדים וזאת בנוסף על התנהגותה הלא סבירה בעת הכריתה. בנסיבות אלו ברור כי על כת"ר להחליט אחת משתיים: לבטל את ההסכם לאור הפרתו על ידי הנתבעת ולחייבה להשיב את שקיבלה על פי ההסכם, או לבטל את ההסכם לאור פגמים בכריתתו לאור העובדה שהנתבע הוטעה על ידי התובעת. על כן, פונה התובע לכבוד בית הדין בבקשה לביטול הגט ולפיצויים על הפרת החוזה או בגין הפגמים בכריתתו רקע עובדתי: התובע )להלן "יששכר"( והנתבעת )להלן:"רוחמה"( הכירו במסגרת עבודתם בבית החולים תל השומר. ולאחר זמן מה נישאו זו לזה כדמו"י, בשנת כעבור 33 שנות נישואין נולד לבני הזוג בשעה טובה בן )להלן:"פנחס"(. יששכר רצה מאוד במשפחה גדולה אך קיבל בהבנה את רצונה של רוחמה לדחות את מועד הרחבת המשפחה, וכיבד פעם אחר פעם את סירובה להרות בשל שאיפותיה האישיות לקידום חייה המקצועיים. בכל אותן שנים עמד לצידה ותמך בה בדרכה המקצועית, אף שזו גבתה מחיר אישי ומשפחתי יקר שכן רוחמה עבדה שעות מרובות ואף לילות רבים. אף על פי כן, שמח יששכר בחלקו באהבתו הרבה כלפי רוחמה, ושמח בהצלחתה המקצועית. משנולד פנחס לא ניתן היה לשער את אושרו של יששכר, שציפה שנים רבות לילד. הוא קיווה כי משהפכו להורים תפנה רוחמה מזמנה לטיפול בילד ותשקיע גם במשפחתה ובבן זוגה, כך שחייהם המשותפים יעלו על דרך חדשה ואהבתם תלך ותעמיק. אך תקווה זו לא התממשה לגמרי, שכן רוחמה שבה לעבודתה במהרה לאחר הלידה, ולא רק שלא פינתה מזמנה למען משפחתה, אף נעדרה מן הבית יותר מבעבר בשל השתלמויות שונות וזאת על מנת להגיע לתואר של רופאה בכירה. יששכר לעומת זאת שם את שאיפותיו המקצועיות בצד והשקיע את כל מרצו בגידול בנם ובחינוכו, בשיתוף עם הוריה של רוחמה שאף הם סייעו ליששכר ככל שהיה ביכולתם. וכך עברו השנים: יששכר, שלא המשיך את לימודיו נשאר במקום עבודתו כסטודנט, היינו פקיד קבלה בבי"ח, ואילו רוחמה נתמנתה לתפקיד המיוחל של רופאה בכירה. יששכר לא קונן על מר גורלו שכן ראה נחת רבה בגידול הילד ובהיותו איש משפחה, ואף הביע את רצונו לילדים נוספים. לצערו נענה בשלילה מצד רעייתו, שהקריירה שלה עמדה בראש מעייניה. במהלך 21 שנות נישואיהם ניהלו שני בני הזוג משק בית משותף וכל אחד תרם את חלקו: יששכר השתכר 5,111 לחודש, וגם זאת בעמל רב, שכן ניהול משק הבית ברובו רבץ על

17 כתפיו והקשה עליו להחזיק אפילו במשרה צנועה זו. רוחמה תרמה את חלקה שהגיע לסך של 35,111 בחודש. מיותר לציין שליששכר חלק חשוב בהישגיה המקצועיים של רוחמה שהביאו אותה הן להכנסה נכבדת והן למעמדה הרם בתחומה. יששכר עמד לימינה כל השנים ועודד אותה, תוך ויתור, כאמור, מבחינה מקצועית ובהתאמת אורח חיו ושאיפותיו לשאיפותיה שלה. בכל אותן שנים שבהן טיפל הן במשק ביתם והן טיפח וחינך את בנם, לא פסק יששכר מאהבתו לאשתו ולא בא אליה בטענות אף ששילם מחיר כבד. כאמור, ויתר יששכר על הקריירה שלו וכל זאת תוך ספיגת ביקורת לא מבוטלת מסביבתו, שכן לא היה הדבר מקובל במשפחתו שהגבר יהיה לעקר בית, מה גם שיכולותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בלימודיו, ייעדו גם אותו לגדולות מבחינה מקצועית..31 הנסיבות הכרוכות בגירושין: מקץ 21 שנות נישואין ובהיות בנם של בני הזוג בן 9, עשתה רוחמה צעד שלא ייעשה אשר פגע קשות במסגרת המשפחתית, כאשר נתנה עינה בגבר אחר. המדובר ברופא צעיר אשר עבר הכשרה מקצועית במקום עבודתה. קשר זה אף הביא אותה לכדי החלטה שאינה מעוניינת עוד בבעלה, אשר היה לצידה כל אותן השנים, והשקיע ממרצו ומזמנו למען קיומו של תא משפחתי נורמטיבי. רוחמה הודיעה ליששכר באופן פתאומי על רצונה לשים קץ לנישואיהם וזאת, כאמור, לאור קשר עם גבר זר. יששכר קיבל את הבשורה בתדהמה, היות ואהבתו לאשתו היא זו שעודדה אותו כל השנים הקשות והוא ראה את חייהם המשותפים נמשכים יחדיו עד לאריכות ימיהם בבחינת "ודבק איש באשתו ויזדקנו יחדיו". למרות הקשר האסור של רוחמה היה מוכן יששכר, באהבתו הרבה לאשתו, לסלוח לה על בגידתה. אולם רוחמה התעקשה על סיום החיים המשותפים והפעילה על יששכר מכבש לחצים רגשי וכלכלי, לרבות איומים בהליכים משפטיים שעלולים להותירו חסר כול, דבר שימנע ממנו את האפשרות לפרנס את בנו ולדאוג לצרכיו, ולרבות איומים בדבר הסדרי ראיה ומשמורת. רוחמה לא חסכה שום מניפולציה ותחבולה כדי לשכנע את יששכר להסכים לכל תנאיה, ולא בחלה באף אמצעי לרבות שימוש בילדם כקלף מיקוח, כדי להעצים את תועלתה האישית. בלית ברירה נאלץ יששכר להסכים לתנאיה של רוחמה, לפיהם מוותר יששכר על זכויותיו הכלכליות ברכוש ובנכסים שנצברו לבני הזוג במהלך שנות הנישואים, לרבות בית המגורים המשותף שבו התגוררו שנים רבות, ומסכים לתת לרוחמה גט פיטורין. לכל זאת הסכים יששכר ורק שני תנאים ביקש בתמורה: האחד, שלא תהיינה לרוחמה תביעות עתידיות כלפיו בכל הקשור למזונותיו של פנחס והשני, שכל העניינים הקשורים לפנחס ידונו בביד"ר. יודגש: לאור הכנסתה הגבוהה של רוחמה והכנסתו הגבוהה של בן זוגה ולאור היותם של הצדדים

18 דתיים, היו שני התנאים של יששכר לא רק לטובתו של יששכר עצמו אלא גם הבטיחו את טובתו של פנחס, כפי שראה יששכר לנגד עיניו בעת הגירושין. משהגיעו הצדדים להסכמות הנ"ל, ערכו ביניהם הסכם גירושין המגלם את התנאים שהוזכרו. בהסכם זה התחייבה רוחמה בבירור להימנע מלתבוע את מזונות פנחס, כי פנחס יישאר במשמורת משותפת של שניהם וכי כל סכסוך עתידי יתברר בבית הדין הרבני. רק בכפוף להסכם זה ולתנאיו הסכים יששכר לתת גט לרוחמה, ויודגש כי יששכר היה מוכן ועודנו מוכן לחזור לשלום בית עם רוחמה ולסלוח לה על בגידתה בו. הסכם זה קיבל תוקף של פס"ד ע"י ביד"ר..39 השתלשלות העניינים לאחר הגירושין והנסיבות שהובילו לתביעה זו: לאחר שסודרו הגירושים וע"פ ההסכמות שבין יששכר לרוחמה, עזב יששכר את בית המגורים המשותף ועבר להתגורר בדירה שכורה בקרבת מקום, וזאת כדי שיוכל לשמור על קשר רציף ומשמעותי עם בנו, וכדי לאפשר את התנאים הנדרשים לקיומה של המשמורת המשותפת. יש לציין ששכירת דירה בשכונה בה התגוררו בני הזוג הינה דבר יקר, וחלק נכבד ממשכורתו של יששכר הופנה לכיסוי הוצאה זו. תנאי ההסכם דרדרו את מצבו הכלכלי של יששכר עד כדי כך שהתקיים בקושי רב, דבר שלא פגע בקשר שלו עם בנו ובמסירותו האבהית במסגרת המשמורת המשותפת שנקבעה בין הצדדים. יששכר היה מעוניין לייצב את מצבו ולשקם את חייו. כעבור שנתיים ימים מיום חתימת ההסכם בין בני הזוג, נחתה בשורת איוב על מפתנו של יששכר, שגילה לתדהמתו כי רוחמה מעוניינת לעבור ביחד עם בנם המשותף לטבריה. זאת ועוד, יששכר גילה כי בניגוד לכל ההסכמות שביניהם, אשר בהסתמך עליהן ויתר התובע ויתורים רבים על זכויותיו, הגישה רוחמה תביעה למזונות קטין בבית המשפט לענייני משפחה, ואם לא די בכך הגישה גם תביעת משמורת. כל זאת לאור רצונה להינשא לאותו גבר צעיר שהקשר עימו הוביל לגירושי הצדדים מהות התביעה: לאור כל זאת, פונה התובע לכבוד ביה"ד בבקשות הבאות:.21 א. ב. לבטל הגט שסודר בין הצדדים שכן או שהינו גט מוטעה שכן רוחמה הוליכה את יששכר שולל במטרה לקבל גט והציגה לו מצגי שווא, או שהופר התנאי שבצידו של הגט. מכאן שהסכמתו של יששכר לאו הסכמה היא והגט לוקה בפגם חמור היורד לשורשו, או שהסכמתו של יששכר ניתנה בכפוף לתנאי שהופר. להורות על בטלות ההסכם שנחתם בין בנה"ז שכן הוא לוקה בפגמים שבכריתה, או לחילופין הופר באופן חמור ובאורח חד צדדי ע"י רוחמה וכל נסיבותיו אפופות בחוסר סבירות חמור ובהעדר תום לב מצד רוחמה, ובנוסף להורות על פיצויים ליששכר. 18

19 טיעונים משפטיים: סמכות ביה"ד לדון בתביעה: מכיוון שמדובר בתביעה שעניינה ביטולו של הגט, הרי שעסקינן בענייני גירושין ומכאן.25 שהתביעה מסורה לסמכותו הייחודית של ביד"ר ע"פ ס' 3 לחשבד"ר. מה גם שמרגע שנקנתה הסמכות בתביעת הגירושין מלפני שנתיים קיימת בידי ביה"ד סמכות נמשכת לדון בעניינם של בני הזוג בסכסוך זה. עקרון זה נובע מכלל הכיבוד ההדדי בין הערכאות והן בשל הרצון לשמור על יעילות הדיון. אף בית המשפט העליון ציין כי: "במקום שבו מכריעה אחת משתי הערכאות בעניינים מסוימים תוך שימוש בסמכות מקורית, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכרעה בהתדיינויות נוספות שתהיינה בין בעה"ד באותם עניינים" )כבוד השופט חשין, בבג"ץ 4311/91 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני, מח )5( 593( אם כך במקרה הרגיל קל וחומר כאשר אחד הצדדים מתנהג באורח לא סביר ומהתל בצד שכנגד ובערכאה המשפטית. על כך הרחיב השופט זילברג בבג"ץ 325/59 גלאובהרדט נ' בית- הדין האזורי חיפה, פ"ד )יג( 3591: "כלל גדול הוא בדין, כי הטריבונל המוסמך לשנות או לבטל את החלטותיו הוא מטעמי אונאה, העלמת עובדות וכיוצא בזה הוא הטריבונל שהחליט מעיקרו בדבר. סמכות זו נובעת מתוך הסמכות המקורית שהייתה נתונה לו בעת מתן פסק-הדין הנתקף. מכיוון שכך, אין צורך בהסכמה חדשה, ובית הדין רשאי לדון בעניין על סמך ההסכמה הראשונה". נלמד מכל אלה, כי עקרון הסמכות הנמשכת נועד מעיקרו להקנות סמכות לביטולה או לשינויה של החלטה קודמת, וזאת עקב שינוי שחל בנסיבות שההחלטה הראשונה יסדה עצמה עליהן. גם בפס"ד סימה לוי )בג"ץ 4311/91 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני, מח )5( 593( ובפס"ד סימה אמיר )בג"ץ 9419/11 סימה אמיר נ' ביה"ד הרבני הגדול( חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי תביעה לתיקון, לשינוי או לביטול הסכם ממוני שאושר כפס"ד, תוגש לערכאה שאישרה את ההסכם )המכירה את הנסיבות שהובילו להסכם(, לרבות ביטול בשל פגמים בכריתה, או כשאכיפת ההסכם הפכה בלתי צודקת באורח קיצוני עקב שינוי נסיבות. טענות בקשר להליך האישור )פגם בהליך האישור בג"ץ 5195/95 ורבר נ' ורבר, נב) 5 ( 937( תוגש אף היא רק לערכאה שאישרה את פסה"ד. בית המשפט העליון ציין ב- ע"א 513/44 ברוריה מרום נ' בן ציון מרום כא )3( 471 כי: "אמנם, זהו מעשה של יום יום, שנערכים הסכמי גירושין, אולם מטרתם העיקרית היא לקבוע את הסידורים הכספיים בעקבות הגירושין וגם סידור עניני הילדים. לאחר שנערכו כבר הגירושין וההסכם אושר על ידי בית הדין, במידה והיה צורך באישור כזה, חייבים הצדדים לנהוג כפי האמור באותו הסכם. אצלנו, נוכח ההוראות בנוגע לשיפוט בתי דין רבניים וכן ההוראות בדבר השיפוט הייחודי והבלעדי של שאר העדות בענייני נישואין וגירושין, העיקרון צריך להיות שבענייני הסכמי גירושין, 19

20 וההתחייבויות הקשורות בהם ובכללם הפיצויים הכרוכים במקרה של הפרתם, צריכים להיות נתונים לאותו בית דין דתי שידון בתקפותם ונפקותם של אותם הסכמים לפי דינם האישי של הצדדים". משמע, ביהמ"ש העליון קובע מפורשות שהסמכות לדון בגין הפרת הסכם גירושין וההתחייבויות הכרוכות בו מסורות לבית הדין הדתי. לעניין הגט ישנן שתי טענות בידי יששכר שתוצאתן אחת היא. גט על תנאי שנתן הגט מרצונו בהסתמך על תנאי מסוים, ומשבטל התנאי בטלה הסכמתו והגט איננו תקף. גט מוטעה שבהסכמה שבו נפל פגם מהותי כך שניתן עקב הטעיה או טעות שנפלה בידי הנותן ואף גט זה פסול מבחינה הלכתית. ויודגש: בכל הקשור לנושא הגט לא רק שהסמכות היא בידי בית הדין הרבני, אלא שהדין החל הינו הדין הדתי בלבד, אף על פי שגם אילו חל הדין האזרחי לא הייתה התוצאה בענייננו שונה..29 גט מוטעה: ניתן לראות דיון באפשרויות אלו כפי שעולה מפסק הדין שניתן בביד"ר בכ"ב טבת תשס"ו ) ( בתיק מס' :.11 "...עקב סירובה של האשה למחוק את העתירה פנה הבעל לביה"ד הגדול וטען כי הוטעה ע"י האשה וביום /1 הוציא ביה"ד הגדול צו ביניים שלפיו 'אסורים הצדדים להינשא לעלמא עד לבירור עניינם'. "...כבר דנו האחרונים בכגון זה בדמיון למעשה בגט דווינא שאשה התחייבה לבעלה השכ"מ שאם יגרשנה ויחלים תינשא לו מחדש, וגירשה ואח"כ הבריא ולא עמדה בהתחייבותה, שמהר"ם מלובלין פסל הגט, ורוב רובם של האחרונים כולל סמ"ע ב"ש וח"מ ונודע ביהודה הכשירו הגט, משום שכנגד הגילוי דעת שמגרשה ע"ס ההתחייבות שלה הרי בשעת סידור הגט ביטל את הגילוי דעת באומרו שנותנו בלא תנאי. "...דיון על טעות בגט. הטעות נובעת מכך שלפי הצהרות ב"כ האשה הייתה כוונת האשה מהרגע הראשון להסכם למראית עין ולא ע"מ לעמוד בהסכם. ובנוסף לכך יש חשש שמא ההסכם לא היה לו מעמד בערכאות או מבחינה הלכתית. "אם ההנחה שההסכם פגום מבחינה משפטית או הלכתית היא נכונה, כי אז הבעל הוטעה לחשוב שהשיג את מבוקשו בהסכם ולמעשה לא השיג דבר. במקרה כזה כל מתן הגט היה בטעות כולל אמירתו שנותן את הגט 'ללא תנאי'. כי גם אמירה זו הייתה בטעות כמו כל הגט. או שמא סבור שכבר נתקיים תנאו בכריתת ההסכם ולכן אמר 'בלי תנאי', אבל אם ההסכם אינו תקף אין בביטוי בלא תנאי שום משמעות. 21

21 "ועיין במאמרו החשוב של הגאון הרב אוריאל לביא בשורת הדין כרך ב' ע' קס"ה שהביא לשון הפתחי תשובה קלד ס"ק א שמחלק בין טעות ובין התחייבות לעתיד. או בין בעל שהוטעה על נתינה או הישג שכבר קיבל כביכול בעבר לבין נתינה שהובטחה לו בעתיד ולא קויימה. בשורת הדין ע' קסו הביא כן בשם שו"ת חסד לאברהם מהדו"ק חלק אבהע"ז סימן מ"ב והגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק ח"ב סיק לז ס"ק כו על ההבדל בין טעות שהייתה קיימת בזמן נתינת הגט, או טעות בגורם שהביא את הבעל להחלטה לתת גט לבין עמידה של האשה בהתחייבות בעתיד. הביא הגר"א לביא שם שהמחלוקת תחילתה בדעת הנוב"י הסובר שאין הבדל בין גט מוטעה מיסודו לבין גט שההתחייבות בו לא קויימה, וכן דעתו של האבני מלואים סי' י' ס"ק ב'." לאור הנ"ל, גם במקרים של הפרת הסכם תיתכן שאלה של כשרות הגט. יש לציין, כי למרות שחל בעניין זה דין תורה בלבד, עמדה הלכה זו אף במבחן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק:.13 "עם כל ההבנה למצוקת העותרת, אין בידנו להושיט לה סעד. בא-כוח העותרת, עורך הדין מזרחי, הודה לפנינו, כי הצהרות העותרת לפני בית הדין הרבני הגדול ולפני בית הדין הרבני האזורי אודות הסכמתה לקיום דיון מחודש בענייני הממון על-פי דין תורה, לא היו אלא תחבולה שננקטה על-ידה ואשר נועדה להוציא מהמשיב גט בדרכי עורמה. עתה, משהשיגה את מבוקשה, מבקשת היא מבית-משפט זה לפטור אותה מתוצאות הסכמתה המדומה. לכך לא נוכל לתת ידנו. בעל-דין המופיע לפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, וביודעין מוליך אותה שולל, אינו יכול לצפות כי בית המשפט הגבוה לצדק יסייע בידו להחזיר את גלגלו לאחור..." )בג"ץ 5559/11 אברהם נ. ביה"ד הרבני הגדול, תק-על 2113)2( 3599(. 12. מפס"ד זה יצאנו למדים שגם אם לא יסתפק כבוד ביה"ד בגילוי הדעת של יששכר שמגרש את רוחמה על סמך התחייבותה שלא להגיש תביעות בעתיד מכיוון שבשעת סידור הגט ביטל את גילוי הדעת באומרו שנתנו "בלא תנאי" כפי שסברו האחרונים, הרי שבמקרה כמו שלנו כאשר ישנה הטעיה מכוונת ומעשה עורמה ומבחינה משפטית ישנם פגמים חמורים בהסכם )כפי שיפורטו בהמשך בעילות לביטולו(, נכנסת לתוקף הלכה בדבר טעות במתן הגט גט מוטעה מיסודו. יששכר כלל לא חפץ להיפרד מאשתו אך בשל החשש מתביעות עתידיות נעתר לבקשתה והסכים לגרשה, זאת כאשר חשב שהחשש הוסר כיוון שהגיעו לידי הסכמה בנידון. משנתגלה כי ההסכמה היא למראית עין בלבד הרי שהסכמתו מוטעית מיסודה. 21

22 עניין נוסף בו ניתן לראות ביטול הגט בשל מרמה שמביאה לגט מוטעה הוא פס"ד של ביד"ר מיום י"א חשון תשמ"ד ) ( בתיק מס' 5/422 תשמ"ב:.11 "... נודע לי שיש כאן עניין מרומה וגט מוטעה, כי האיש לא רצה לגרש רק אם ימצאו עבורו אשה אחרת. רימו אותו והביאו לפניו אשת איש שהבטיחה להינשא לו וקדש אותה, ורק לאחר שקדש את השנייה הסכים לגרש, וע"ד כן גירש...יש לנו אומדנא דמוכחא וגלוי דעתא הברורה, דרק על סמך כן נתן את הגט ואם לא יהא כן יהיה הגט בטל". למרות הנסיבות השונות פסק הדין רלוונטי לענייננו ומקל וחומר, שהרי בענייננו הבעל כלל לא צפה קשר עם אשה אחרת, היה נכון לשמור אמונים לאשת נעוריו ואף הלכה למעשה שמר לה אמונים..15 גט על תנאי: בבסיס הסכמתו של יששכר לגרש את רוחמה על אף רצונו לשיקום היחסים עומדים התנאים שגולמו בהסכם, היינו עניין המזונות של פנחס וההסכמה בדבר סמכות השיפוט של כבוד ביה"ד. למעשה השתמש יששכר בזכותו המקורית להתנות תנאים בגט. ניתן לראות את העיגון ההלכתי לזכות זו בפס"ד של ביה"ד מיום י"ב אלול תשס"ד ) ( בתיק מס' : "אמנם כיום אין נוהגים לסדר גט בתנאי, אולם לא פקעה זכותו של הבעל להתנות תנאי ולכן כיון שזכותו המקורית היא להתנות תנאי והוא מציב זאת כדרישה מקדמית עובר לגט, יש לדרישה תוקף מכח זכותו להתנות זאת בגט. בפסה"ד גופו הראנו כי בענייני גירושין יש זכות לבעל להתנות תנאים גם במקום שהוא מחויב בגט ואפילו במקום שהוא חייב גט בכפיה. הלכה זו מקורה במהרשד"ם ובב"י ויש חולקים בדבר. "דיני התנאים כולם כולל זכות התנאים של מי שחויב בגט או ניתן נגדו פס"ד לכפיה אינם זכות משפטית, אלא חלק מדיני גיטין. ראיה לכך שהם אינם ממוקמים בדיני אישות ברמב"ם או בהלכות כתובות בשו"ע אלא בדיני גיטין ברמב"ם ובשו"ע. "במהרשד"ם נקבע שמי שיפעל בניגוד לדבריו ויכפה גט ולא ישעה לתנאי הרי זה מרבה ממזרים בישראל. כלומר הגט פסול. ברור א"כ שזו הלכה בהלכות גטין ולא בדיני המשפטים. "יסודה של דעת המהרשד"ם והב"י הוא בכך, שכשם שהמגרש ברצונו יכול להתנות תנאים בגט כך גם המגרש בכפיה יכול להתנות תנאים בגט, אבל יש הגבלה חשובה ועקרונית שהתנאים שלו לא יגרמו לבטול התועלת שבדין הכפיה או החיוב." 22

23 מהלכה זו ניתן ללמוד כי לפי המהרשד"ם והבית יוסף, נתונה לבעל הזכות להתנות תנאים בגט אף בחיוב גט ובכפיית גט, ומקל וחומר גם בגט שנתנו מרצונו בלא חיוב וכפיה. גם מקום שאין גילוי דעת מפורש לפני מתן הגט, הרי שהתנאי יכול להיות גם משתמע )קל וחומר בענייננו כאשר עולה בבירור כי המדובר בגט על תנאי(. לעניין זה ראה פס"ד של ביד"ר ת"א בפרשת אנג'ל כבוד ביה"ד הורה לבטל הגט כאשר סיבת הביטול הייתה הגשת תביעת מזונות קטינים לביהמ"ש לענייני משפחה וכל זאת אף שלא היה תנאי מפורש לפני מתן הגט. דוגמה נוספת לדיון באפשרות ביטול הגט ניתן לראות גם בפרשת אברהם בבי"ד הגדול, שבה סיבת ביטול הגט הייתה חזרתה של האשה מהסכמתה לפתוח מחדש את כל ענייני הממון בביה"ד כפי שהוחלט בין הצדדים לפני מתן הגט. אף ניתן לראות בפסיקה שזכות זו לביטול הגט נתונה אף בידי ביד"ר והוא עצמו יכול להפעיל זכות זו מיוזמתו, אפילו בלא תנאי מפורש לפני מתן הגט. כך בעקבות עתירת האם לבג"ץ נגד סמכות ביד"ר בנושא חינוך הילדים יעויין בעניין זה בפס"ד של ביד"ר באשדוד תיק מס'./ יפה סיכם את העניין כבוד הרב הרב איזירר בתיק מס' : "...יסדו הלכה שאם הבעל מוכן לגרש את אשתו ומתנה זאת בתנאי סביר שהאשה יכולה לקיימו בגט אי אפשר לכופו לגרש אלא בתנאי זה. מדובר בתנאים שאין האשה חייבת בהם כלל גם לפי דין תורה אלא שההלכות שתקנו חז"ל של 'יוציא ויתן כתובה' לא שללו את הבעל מלהתנות תנאים... "נבהיר עוד כי הזכות להתנות תנאים איננה רק בתחום הממון אלא גם בתחום ההתנהגות כגון: שלא תאכל מאכלים מסוימים או שלא תלבש בגדים מסויימים. גם בית דין רבני לא יכול לחייב את האשה בדרישות אלו אולם בתנאי גט הן חלות ומחייבות ואפילו במקום שעל הבעל מוטל חיוב גט או כפית גט. כל אלו תנאים שהאשה יכולה לקיימם אף על פי שאין מחויבות משפטית כלפי הגרוש לקיימם. "כדי להבהיר את מושג התנאי בגט ולהבדילו מדרישה משפטית )שיכולה לבוא לפעמים לכלל התנגשות עם פסיקות נוגדות(, הראינו שאדם יכול להתנות גם תנאים בלבוש האשה ובמאכליה; אבל הדברים אמורים במתגרשים מרצון, וגם זה רק לתקופה שנהגו לסדר גיטין לתנאי. אולם בבעל המגרש מכח חיוב גט או דיני כפיה, נראה שלא יוכל להתנות תנאים על התנהגות האשה במאכל או בביגוד, אפילו בתנאים שיש להם הצדקה כגון שלא תאכל מאכלים מזיקים ותחלה )ולא תוכל לטפל בילדים(, או שתלבש מלבושים צנועים. 23

24 "בכל תנאי שהמחויב בגט מתנה הגט, יש צורך בקביעת בית דין מיוחדת, לאור המציאות בימינו, שתקבע אם יש סיכוי שהאשה תוכל לקיים את התנאי ולא להפר אותו פעם אחת. באם אין סיכוי לא יאשר בית הדין את התנאי. בתנאים של קום ועשה, שקיומן נעשה על ידי פעולה חד פעמית קל יותר לכל אשה לגייס את כוחותיה פעם אחת, אפילו אם זה נעשה בהתרסה ובשנאה, ולכן יש מקום לקבל תנאי זה. "כאשר בית הדין בדק את התנאי הכספי ומצא שהוא סביר מאד, הן מצד צרכי הילדים, כפי שהדבר בנדון שלנו, והן מצד יכולת הבעל לעמוד בו, וגם... קיומו יהיה בהסכם חד פעמי עובר לגט, עם ערבים כנדרש - אזי אין חשש שהגט לא יקויים, ולא יגרם לאשה בטול הגט, לכן יכול הבעל להתנות. "בכל דיון על חיוב 5 כפיית גט ניתן 5 צריך ביה"ד לפתוח מחדש את כל הנושאים, לרבות אלה שכבר הוכרעו, בין בביה"ד בין בביהמ"ש, בכדי לבדוק האם יכולה האשה לוותר. "זו הלכה בהלכות גיטין, ולא בדיני המשפטים; רק בית דין הדן במקרה לגופו יכול לקבוע בכל מקרה לפי הכרת האנשים אם התנאי הוא בר קיום". 51. ולסיכום נראה דבריהם של כבוד הדיינים שיינפלד, ריגר ודומב: "במידה ואשה פועלת בניגוד להסכמות שנחתמו בהסכם הגירושין ושעל בסיסם סודר הגט, יש בכך לעורר שאלות הלכתיות כבדות משקל על כשרותו של הגט, בהיותו בחינת 'גט מוטעה'". )הדין והדיין 32)5((. לאור כל הנ"ל פונה יששכר לכבוד בית הדין בבקשה לבטל את הגט שסודר בינו לבין רוחמה, בין שהושג הגט בדרך בלתי כשרה ובעורמה ובין שהיה כולו תלוי על תנאי שלא עמדה בו רוחמה ולא התכוונה מלכתחילה לכבדו..53 תוכן ההסכם דין אזרחי גם בהנחה שהדין שיש להחילו הוא הדין האזרחי, התוצאה אינה משתנה. כבוד השופט זמיר בע'א 3593/92 ולנטין נ ולנטין, מט) 1 ( : 553 "הלכה פסוקה היא, כי 'דין הסכם להסדר יחסי ממון בין בני זוג כדין חוזה רגיל. כך גם כאשר ההסכם נעשה ואושר על ידי בית המשפט המחוזי או על ידי בית הדין הדתי לפי סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג מכאן שטעות או הטעיה, שיש בהן כדי לגרום לביטולו של חוזה רגיל, יש בהן גם כדי להביא לביטול ההסכם שבין המערער למשיבה". במסגרת הנישואין קיבל על עצמו כל אחד מהצדדים את הזכות להיות נשוי לבן הזוג, ומנגד את חובת הנאמנות לבן הזוג. חיי הזוגיות של השניים התנהלו על מי מנוחות במשך כ- 21 שנה כשרוחמה תורמת את מרצה בפרנסת הבית, בעוד שיששכר תורם את חלקו בניהול משק

25 הבית, בגידול פנחס ובתוספת לכך עבד במשרה בכדי לעזור בנטל הפרנסה. חיי משפחת אלעזרוב היו נורמטיביים, עד ליום בו הודיעה רוחמה שאיננה מעוניינת יותר בקשר, כיוון שפגשה ביונתן. הסכם הגירושין בין הצדדים נוצר עקב רצונה של רוחמה להיפרד מיששכר. רוחמה חדלה מלאהוב את יששכר אף על פי שיששכר עדיין אוהב אותה בכל מאודו. בהסכם הגירושין בין הצדדים החיובים ההדדיים הינם: מצדו של יששכר: א. ב. ויתור על זכות הנישואין עם רוחמה הזכות לנישואין הינה זכות יסוד של כל אדם ואף מוזכרת בסעיף 34 בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם מדצמבר 3959 )הצהרת זכויות האדם הבסיסיות של האו"ם(, בו נקבע: "כל איש ואשה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם"; ובסעיף 21 לאמנת האו"ם הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מדצמבר 3944 הקובע כי "הזכות לשאת בן זוג ולכונן משפחה תהיה מוכרת לגבר ולאשה שבגיל הנישואין". יצוין, כי אמנם ישראל הסתייגה מסעיף זה לאמנה אשר נכנסה לתוקף בישראל ב- 39 באוגוסט 3993, היות וענייני המעמד האישי נדונים בה על פי הדין האישי, אולם בענייננו, על פי הדין האישי מקל וחומר שנפגעה זכותו של יששכר לנישואין לרוחמה, כאמור לעיל. במרבית מדינות המערב הזכות להינשא מוכרת כזכות אדם בסיסית ובשנים האחרונות היא הוקנתה בכמה מדינות אף לזוגות חד-מיניים. אשר לישראל, בפסיקה נקבע כי הזכות למשפחה ולהורות היא בתחומיה של הזכות לכבוד האדם, המוקנית מתוקף חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בבג"ץ 2255/14 ח"כ נטע דוברין נ' שירות בתי-הסוהר, תק-על )2( : "הזכות למשפחה הנה אחד היסודות המרכזיים של הקיום האנושי. היא נגזרת מההגנה על כבוד האדם, מן הזכות לפרטיות, ומן ההגשמה של עקרון האוטונומיה של רצון הפרט, המצויה בגרעינו המהותי של מושג כבוד האדם." כמו כן קבע בית-המשפט כי "במדרג זכויות האדם החוקתיות, לאחר ההגנה על הזכות לחיים ולשלמות הגוף, באה ההגנה החוקתית על הזכות להורות ולמשפחה. הזכות לשלמות הגוף נועדה להגן על החיים; הזכות למשפחה היא הנותנת משמעות וטעם לחיים". יודגש: הנישואין הקנו את זכות היסוד של יששכר. יששכר הסכים לוותר על זכותו זו במסגרת החיובים ההדדיים. אופן הוויתור על הזכות נעשה על ידי מתן הגט, ורק כך פוקעת זכות הנישואין. ויתור על הרכוש המשותף שנצבר לרבות בית המגורים. על פי הדין האזרחי במצב של היעדר הסכם ממון בין בני זוג צריך לחול חוק יחסי ממון, המבצע איזון משאבים באופן שוויוני. הסכם הגירושין שנערך בין הצדדים ואושר בביד"ר קובע למעשה כי רוחמה מקבלת 311% מהרכוש המשותף, הכולל את דירת המגורים היינו הנכס המרכזי שאדם צובר במשך חייו, וכן את כושר ההשתכרות האדיר שלה והמוניטין שלה שנצברו 25

26 תוך כדי הנישואין בסיועו של יששכר ורק בזכות ויתורו על פיתוח הקריירה שלו. יודגש: יששכר השקיע את כל מרצו בחינוך פנחס. כיום יששכר עומד במצב בו בקושי יכול הוא לפרנס את עצמו כיוון שבמשך הנישואין הסתמך על כך שרוחמה תשקיע בכלכלה ולכן נמנעה ממנו היכולת להתקדם בעבודה. לעומת זאת רוחמה בנתה לעצמה שם בזכות העובדה שידעה כי אין עליה עול הגידול של בנם. יששכר בעצם ויתר במשך הנישואין על המוניטין האישי שלו, וכיום עובר להסכם הגירושין ויתר על המוניטין של רוחמה ולא תבע ממנה את חלקו בהצלחתה. מכך יוצא שיששכר הפסיד פעמיים את היכולת להיבנות מהמוניטין האישי: פעם אחת במשך הנישואין, אז ויתר על המוניטין שלו, ופעם נוספת בשל הסכם הגירושין שבו ויתר על המוניטין וכושר ההשתכרות של בת זוגו. מצדה של רוחמה: א. ב. ויתור על מזונותיו של פנחס רוחמה התחייבה שבשל המשכורת הגבוהה אותה היא מרוויחה )בזכותו של יששכר שתמך בה לאורך השנים( ובשל הוויתור המשמעותי של יששכר )כל הרכוש שצבר במשותף נשאר אצל רוחמה( היא תישא בנטל ההוצאות. מה גם שהיה ברור כי יששכר לא יוכל לשאת בנטל, שכן אז לא יוכל לממן אפילו את עצמו בדוחק. פנחס הינו בן 31 כיום. חובת המזונות בגיל זה חלה מדין צדקה על שני ההורים. חיוב מדין צדקה צריך לשלושה תנאים מצטברים: )א( מדובר באדם אמיד; )ב( כלפי נצרך; וכן )ג( כדי כל מחסורו. במקרה הנ"ל היה ברור לצדדים כי הרציונאל העומד בבסיס תקנות חכמים לא מתקיים, כיוון שרוחמה היא בתפקיד המסורתי של הגבר ואילו יששכר תורם את חלקו בתפקידיה המסורתיים של האשה. לכן היה אך טבעי לדעת הצדדים להטיל את נטל המזונות על האם. כתובתה ותוספת הכתובה ויתור זה למעשה היא על הנייר בלבד, היות ולכל הדעות לא הגיעו לרוחמה בנסיבות הללו כתובה ותוספת כתובה. הסכמה הדדית: א. ב. הסמכות לדון בענייני פנחס כל אחד מהצדדים התחייב לא לדון בענייניו של פנחס אלא בביד"ר משיקולי יעילות ומשיקולי טובת הילד. הסכמה על משמורת משותפת טובת הילד מוכרת כיום כעקרון על. הצדדים )ובייחוד יששכר שקשור לילדו בעבותות עבות של אהבה והקרבה למען בנו במשך כל השנים(, שלנגד עיניהם עמדה טובתו של פנחס, הכירו בכך כי טובת בנם מחייבת משמורת משותפת בכדי לא לגדוע ולא לפגוע בקשר המהותי והבסיסי ביותר שקיים לילד עם שני הוריו. לשם כך החליטו להמשיך ולגדל את פנחס יחדיו, ולהתגורר במרחק סביר כך שפנחס יוכל לנהל את אורח חייו אצל שני ההורים במקביל. זאת תוך שמירה על סביבתו הטבעית, וחיי החברה שפיתח באזור, וכדי לחסוך ממנו את המשבר שבניתוק מסביבת חייו המוכרת לו. כאמור, הנטל הכלכלי של שכירת הדירה בטווח סביר נפל על כתפיו של יששכר, שוויתר על דירת המגורים, ועובדה זו מהווה חלק מהקרבתו למען בנו. 26

27 פגמים בכריתה במסגרת הסכם הגירושין, היה על כל אחד מן הצדדים לוותר על חלק מזכויותיו עד שנוצר חוזה המחייב את הצדדים, קל וחומר כאשר יששכר נענה לדרישותיה של רוחמה בעניין זה. רוחמה וויתרה על השתתפות יששכר במזונות פנחס, נטלה על עצמה לשאת במזונות אלו ואף התחייבה כי כל סכסוך עתידי בעניינו של פנחס יידון בבית הדין הרבני. אך ורק על סמך התחייבות זו הסכים יששכר לתת גט פיטורין ולוותר על הזכויות הרבות ברכוש. במידה שרוחמה התכוונה להוליך שולל את יששכר ולא לקיים את ההסכם, הרי שלפנינו פגמים מהותיים בכריתת החוזה הזועקים לבטלותו. אותה תוצאה הינה במקרה שרוחמה לא התכוונה להוליך שולל את יששכר, אולם יששכר סבר בטעות כי בכוונת רוחמה לקיים את התחייבותה וכי התחייבותה אכיפה משפטית. הטעיה: לפי סעיף 35 לחוק החוזים יש מספר תנאים לעילת ההטעיה אשר כולם מתקיימים בענייננו. ככל שרוחמה תכננה מראש שלא לכבד את ההסכם וכל דבריה היו מצג שווא שמטרתו להביא את יששכר לוותר על זכויותיו ולתת לה גט, הרי שיש בפנינו הטעיה מכוונת בגדר סעיף 35 לחוק החוזים. לראיה ניתן לראות כי רוחמה קיבלה יעוץ משפטי מקיף, מה גם שכל פעולותיה היו תוך כדי קיומו של הקשר הפסול עם יונתן והשניים תכננו את עתידם המשותף לאור הידיעה בדבר קידומו המתוכנן של יונתן להיות רופא בכיר בבי"ח פוריה בטבריה. על כן, בענייננו, כל הנסיבות מצביעות על חוסר תום לב שלה בעת כריתת ההסכם. זאת ועוד, אין ספק כי בענייננו קיים קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות בהסכם שהרי לכל הדעות לו ידע יששכר על כוונותיה של רוחמה לא היה נכנס מלכתחילה להסכם הנ"ל שכן מעמדו בהסכם זה נחות בהרבה ממה שיכול היה להשיג בנסיבות אחרות, מה גם שכלל לא היה מעוניין בגירושין ואף שאף לשקם את הקשר המשפחתי. יודגש: אין כאן טעות בכדאיות, מכיוון שיששכר העריך נכונה את מצבו הכלכלי והשלכות ההסכם עליו. הטעות מקורה בהטעיה זדונית שאינה רק בהיבט הכלכלי, אלא נועדה גם לקבל ממנו הסכמה לגירושין שלא בדרך הישר. טעות: לפי סעיף 35 לחוק החוזים יש מספר תנאים לעילת הטעות אשר כולם מתקיימים בענייננו. אין ספק שהטעות בדבר כוונותיה של רוחמה או האפשרות שרוחמה תתבע ממנו מזונות ילדים )על אף המוסכם ביניהם( הינה טעות יסודית שכן על בסיס ויתורה על זכות זו בדיוק ויתר יששכר על חלקו ברכוש ובדירה. מדובר בוויתור קשה בעל משמעות מרחיקת לכת. עושק וכפיה: יששכר היה נתון במצב קשה הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה הכלכלית ידע שאהבת נעוריו עומדת לעזוב אותו לטובת גבר זר וצעיר, ואם לא די בכך הוא עלול להתחייב במזונות גבוהים על אף ששכרו אינו מספיק אפילו לצרכיו הבסיסיים. תנאי חוק החוזים התקיימו אף לגבי עילות אלו. רוחמה ידעה על מצבו של יששכר וניצלה אותו עד תום לטובתה, ולא רק שניצלה מצב זה אלא שהייתה לה יד בהחמרתו. היא הפעילה לחץ רגשי כבד על יששכר, השתמשה באיומים ולא בחלה באמצעים לרבות שימוש בבנם כקלף מיקוח

28 רוחמה, שהייתה בעלת יכולת כלכלית, נעזרה בייעוץ משפטי וכך הובילה את יששכר להסכם גרוע הכולל ויתור על כל הזכויות הרכושיות והאישיות של יששכר, למרות נסיבות העניין. תום לב: חובת תום לב מצויה הן בשלב ניהול המו"מ והן בשלב של קיום החוזה. אין ספק שחובה זו היא פנימית ומהותית עוד יותר ביחסים שבין בני זוג. עוד בשלב הכריתה ידעה רוחמה, ככל הנראה, שאין בליבה כל כוונה לעמוד בהתחייבויותיה )כפי שעשתה מאוחר יותר בהגשת תביעותיה הן בעצם הגשת תביעת המזונות והן בכך שמדובר בבימ"ש לענייני משפחה, ואף ידעה על המעבר המתוכנן לטבריה עקב הקידום(, אך חתמה עליו כדי לסחוט מיששכר את הגט. מה גם שכל הנסיבות שהובילו להסכם הנ"ל לוקות בפגמים משפטיים ומוסריים חמורים. בנוסף, רוחמה ידעה שההסכם הוא לרעת יששכר באופן מחפיר ושאיננו שיוויוני. עולה מכל האמור לעיל, כי רוחמה הפרה את חובת תום לב בשני השלבים הן במהלך המו"מ והן בביצוע החוזה. הפרת ההסכם: בהסכם הגירושין הגיעו הצדדים לפשרה, ואף לפשרה הנוטה בבירור לטובת רוחמה כאשר יששכר נאלץ להיענות לדרישותיה. הבסיס הרעיוני של הפשרה הוא להגיע אל דרך האמצע פתרון הוגן וראוי לשני הצדדים. התובע והנתבעת הגיעו להסכם בו כל אחד מוותר על זכויותיו: בעוד יששכר מוותר על הזכויות הרכושיות כולל דירת המגורים וכושר ההשתכרות של רוחמה ועל הזכות להיות נשוי לרוחמה, ורוחמה מוותרת על מזונותיו של פנחס. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי דיונים עתידיים באשר לפנחס אמורים להידון בביד"ר. על רקע הבטחות אלו ניתן הגט. נוכח המציאות שבה רוחמה תבעה מזונות ומשמורת בבימ"ש לענייני משפחה, הרי שמדובר בהפרה מפורשת ואף כפולה ומכופלת של הסכם הגירושין ע"י רוחמה. יודגש: אף אם תעלה טענת הסיכול ע"י רוחמה הרי שאין כאן כל סיכול, כיוון שהסיכול מותנה בנסיבות שאותן לא ידע המפר מראש. לאור העובדות הנ"ל אנו רואים שאין כאן שינוי נסיבות בלתי צפוי. המצב שנוצר הוא בשל שינוי אותו יצרה הנתבעת עצמה. על שינוי נסיבות לקרות באופן בלתי תלוי בהתנהגותו של אחד מהצדדים. המקרה שבפנינו איננו כזה! רוחמה החליטה ללדת ילד נוסף, וכן החליטה לעבור לטבריה. כיוון שהדבר אינו תלוי אלא בה, הרי שאין כאן היעדר צפיות והסיבה איננה חיצונית. חוזה על תנאי: ההסכם שנערך בין הצדדים הוא למעשה חוזה על תנאי: יששכר מוותר על זכותו להיות נשוי לרוחמה ועל זכויותיו הרכושיות כל עוד רוחמה מוותרת על מזונות פנחס ומסכימה לשיפוט לגבי סמכות בית הדין. ברגע בו רוחמה מפסיקה לקיים את חיוביה, הרי שגם יששכר אינו צריך לקיים את חיוביו, והם בטלים. מכאן שברגע בו גרמה רוחמה למימוש התנאי המפסיק, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה, ותוקפו של הסכם הגירושין, ובכלל זה הגט, פוקע מאליו. לשון אחר, ברגע שרוחמה מפרה את התנאי ממילא חוזר מצבה האישי על כנו, ויש להצהיר על ביטולו של הגט שניתן לה חוזה מתנה: לחילופין ניתן לראות פה חוזה מתנה יששכר ויתר על זכויותיו הרכושיות ועל הזכות להיות נשוי לרוחמה. היות והוויתור המהותי היחיד היה על ידי יששכר, נוצר כאן למעשה חוזה מתנה. ע"פ ס' 5 )ג( לחוק המתנה תשכ"ח- 3949, הנותן רשאי לחזור בו ממתנתו כאשר ישנה התנהגות מחפירה של מקבל המתנה ביחס לנותן או כאשר יש הרעה כלכלית 28

29 בתנאיו של הנותן; במקרה שלנו בעצם עזות המצח לשקר ליששכר בדבר קיום החוזה יש התנהגות מחפירה, וכן בדרישת המזונות יש הרעה בתנאיו הכלכליים של יששכר. על כן רשאי הוא לחזור בו ממתנתו וזכאי לקבל את הזכויות הרכושיות ובכללן מחצית הדירה ומחצית מהמוניטין של רוחמה. אם נראה בגט שגם הוא ניתן כמתנה לרוחמה כיוון שכידוע יששכר עדיין אוהב בכל מאודו את רוחמה, הרי שגם ע"פ הדין האזרחי ניתן לבטל את הגט לאור התקיימות התנאים של ס' 5 )ג(. חוזה פסול: אם כבוד ביה"ד יקבע שהחוזה, מבחינת תוכנו, בלתי חוקי, בלתי מוסרי או נוגד את תקנת הציבור הרי שהחוזה בטל. כיוון שהגט הינו חלק מהחוזה, הרי שהוא בטל..55 סמכות כבוד בית הדין הרבני 55. כאמור לעיל, כבוד בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה לפי מהותה ומקום מגורי הצדדים. סעדים מבוקשים 54. לאור האמור לעיל מתבקש כבוד בית הדין הרבני: א. ב. ג. להורות על ביטול הסכם הגירושין בין הצדדים מחמת פגמים בכריתה או מחמת הפרתו על ידי הנתבעת ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים. להורות על ביטול הגט בהיותו גט על תנאי או גט מוטעה הן מבחינת הדין הדתי והן מבחינת הדין האזרחי. לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כדין. דיאמנדי ליאור ב"כ התובע גורביץ' רובינזון אנה ב"כ התובע 29

30 31

31 31

32 32

33 בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב תיק מס' 32/502 בפני כבוד הדיינים: הדיין הרב שלמה דיכובסקי, הדיין הרב יאיר בן מנחם, הדיין הרב יוסף וסרמן עוזרת משפטית לדיינים: רעות חזן יששכר אלעזרוב ע"י ב"כ דיאמנדי ליאור ו/או גורביץ' רובינזון אנה ו/או ראובני גלי ו/או זינגרמן יולי ו/או שמש קרן ו/או שטרנברג אורית ו/או שלומאי אורי ו/או בן-יהודה יונית מהתכנית לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן טל': ; פקס': התובע: - נ ג ד - רוחמה אלעזרוב ע"י ב"כ חזני לילך ו/או סירי מיכל ו/או רודיך מירי ו/או אליה נריה ו/או גלקופ לאה ו/או פרידמן רועי ו/או הרמן שירלי ו/או כביר יפעת מהתכנית לסיוע משפטי לנשים בענייני משפחה, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן טל': ; פקס': הנתבעת: כתב הגנה כללי: הנתבעת מתכבדת להגיש לבי"ד הנכבד את כתב הגנתה. כבר בפתח הדברים, נדגיש כי הנתבעת כופרת בעצם סמכותו של בי"ד לדון בעצם התביעה, ועל כך יפורט בהמשך. כמו כן, הנתבעת )להלן: "רוחמה"( מעוניינת לציין את עצם השתלשלות העניינים לאשורם כפי שאירעו ולא כפי שנטען ע"י התובע )להלן: "יששכר"(

34 רקע עובדתי רוחמה ויששכר נישאו בשנת במשך 33 שנים ארוכות היו בני הזוג חשוכי ילדים. לאחר 33 שנים, נולד פנחס, בן ראשון להוריו בשנת רוחמה שמחה מאד בלידתו של פנחס ואף רצתה להרחיב את המשפחה אך דבר זה לא התאפשר. חרף חוסר הרלוונטיות של עובדות אלו לענייננו, ולאור טענות יששכר בעניין זה, תפרט רוחמה מעט לגבי חיי הנישואין עם יששכר. לצערה, הנישואין הללו הטיבו עם יששכר בלבד. יששכר ניצל ניצול ציני את המצב הנוח עבורו בעליל כי רוחמה עובדת והוא פטור מחובותיו כבעל. רוחמה, נאלצה לעבוד קשה ע"מ לפרנס את המשפחה בכבוד, כעת, בהיותם משפחה בת שלוש נפשות, והוצאות גידולו של ילד אינן מעטות. רוחמה מצאה את עצמה נאלצת לעבוד עד שעות מאוחרות, לוותר על ימי חופשה ושבתות ע"מ להחזיק את המשפחה. יששכר העדיף להתעלם מאותן חובות עליהם חתם בכתובה: החובה לזון ולפרנס. הוא העדיף לעבוד בשעות נוחות, עבודה פשוטה שאינה הולמת את כישוריו ויכולותיו, אף שיכול וצריך היה לעזור בפרנסת הבית ע"מ להקל על רוחמה ולאפשר לה לגדל את בנם שנולד לאחר מאמצים רבים יודגש, כי רוחמה לא מנעה מעולם את התקדמותו המקצועית של יששכר ואף תמכה בכך,.31 אלא שיששכר העדיף אחרת. 33. במר ליבה, נאלצה רוחמה לבקש מהוריה שיסייעו בגידולו של פנחס. בשל זמנה המוגבל של רוחמה, החליטו בנה"ז להעסיק עוזרת לצורך ניקיון הבית, כך שעול הבית לא נפל כולו או רובו על יששכר. מכאן, שהכינוי שניתן ליששכר כ"עקר בית" חסר כל בסיס. הביקורת הסביבתית שהופנתה כלפיו נבעה בשל עצלותו ולא משום הכינוי שלכאורה דבק בו. במהלך שנות הנישואין הרבות נאלצה רוחמה לעבוד שעות רבות, בעוד יששכר אינו מנסה ולו במעט להגדיל את חלקו בכלכלת המשפחה. יששכר ניצל את המצב באצטלה של מי שתורם לקידומה של אשתו. אך לא כך היו פני הדברים. רוחמה, שכבר מקטנות שאפה לחיי משפחה, נאלצה לוותר על חלומה לטובת נוחותו של יששכר. יששכר, שהיה בעל כישורים רבים בעת בה הכירו בני הזוג, יכול היה להתקדם רבות ולפתח את הקריירה שלו, ובכך להקל על רוחמה ולאפשר לבנם, פנחס, חיי משפחה נורמאליים רוחמה, במשך 21 שנות נישואין אלו, סבלה את העול בשקט ובגבורה. אולם את התחושות הקשות התקשתה להחניק. העול הכביד על כתפיה כבר יותר מדי, הפסד תחושת האמהות המתמשך גרם לתחושת מרמור מעיקה שהלכה והתעצמה. 34

35 רצונה של רוחמה להתגרש לא עלה בשל שנתנה עינה באחר, אלא בשל הקשיים בחיי הנישואין עם יששכר. בשל התנהגותו של התובע נאלצה רוחמה למצוא מפלט אצל אחר. אין זו כי אם אשמתו של התובע שבהתנהגותו דחף אותה לזרועותיו של אחר רוחמה נאלצה להתגרש. התנהגותו של יששכר דחפה אותה לבקש גט. היא הבינה שאינה יכולה להתגורר עם אדם זה, המנצל אותה נפשית וכלכלית. הסכם הגירושין בין הצדדים רוחמה לא ויתרה על המזונות של פנחס תמורת הגט. לא היה כאן כל גט על תנאי )וכמובן גם אילו היה גט על תנאי הדבר אינו חוקי ומוסרי, כמפורט להלן(. באותה עת אכן היה מצבה הכלכלי איתן ועל כן נענתה לבקשתו של יששכר לפטור אותו ממזונות פנחס, כאשר ברור היה כי אם יהיה שינוי נסיבות הוא ייאלץ לשלם בעתיד מזונות עבור פנחס על פי כל דין. אותם דברים אמורים לגבי ההתחייבות שענייני פנחס יידונו בבית הדין הרבני. המדובר בהסכמה שהייתה נכונה לשעתה וכפופה לשינוי נסיבות לטובת פנחס כיום, שהינה לאחד את כל הדיונים בענייננו בבית המשפט לענייני משפחה. גם לגבי הרכוש אין שחר לטענות יששכר כיום. הרכוש חולק ברוח ההלכה היהודית, כל אחד קיבל את חלקו במשק הבית המשותף. היה זה אך ראוי כי יששכר, שלא טרח ולא תרם, לא יקבל חלק ברכוש שרוחמה צברה. טענותיו של יששכר לגבי כושר השתכרותה של רוחמה חסרות שחר. כושר השתכרות אינו נכס נפרד שיש לחלק וודאי שלא במקרה זה, וודאי שיששכר כלל לא הביא זאת בחשבון שיקוליו בעת הסכם הגירושין לפני שנים אחדות, כאשר ההלכה גם במשפט האזרחי הייתה כי כושר השתכרות או מוניטין אינם נכסים בני איזון נדגיש, טענתו של יששכר כי הסכם הגירושין מקפח אותו, במובן זה שהרכוש לא חולק מחצית ומחצית כמצוות חוק יחסי ממון כביכול, אינה מדויקת שכן גם לפי חוק יחסי ממון יכול היה בית הדין הרבני להביא בחשבון את נסיבות העניין כדי לשלול את זכותו לאיזון משאבים של יששכר מכוח סעיף 9 לחוק יחסי ממון, ואכן מן הראוי היה לעשות כן בענייננו, היות ויששכר הפר את חובותיו כלפי רוחמה במהלך הנישואין כאמור לעיל. מכל מקום, טענתו של יששכר לקיפוח בהסכם הגירושין, אשר פטר אותו באותה תקופה ממזונות פנחס, היא טענה מקוממת. שינוי הנסיבות כיום כיום ברצונה של רוחמה להינשא לאדם אשר מוכן לקיים את חובותיו ההלכתיות כלפיה. יונתן, בעלה לעתיד של רוחמה, מעוניין לזון ולפרנס, כתפקידו של כל גבר יהודי. רוחמה חיכתה שנים לאפשרות שבה תוכל לא לעבוד ולהקדיש עצמה לחינוך ילדיה ולגידולם בנסיבות החדשות שנוצרו, טובת פנחס מחייבת דיון מאוחד במזונותיו ובמשמורתו בבית המשפט לענייני משפחה, וטובת המשפחה בכללותה מחייבת מעבר של רוחמה, יונתן ופנחס )וכן התינוק שברחמה של רוחמה( לטבריה, שם יכול יונתן לפרנס את המשפחה. 35

36 האם בי"ד ימנע מאם יהודיה את הזכות והחובה שבגידול ילדיה? תביעה זו מנסה לשלול מאשה את חובתה הטבעית והמוסרית של גידול ילדיה במשך שנים מנע יששכר בהתנהגותו את זכותו הטבעית של בנו לאם פנויה רגשית ונפשית. האם, גם כעת משהתאפשר המצב, בו יכולה האם לגדל את ילדיה, יהין בי"ד הנכבד לתת את ידו לתביעה חסרת לב זו? הטיעון המשפטי העדר סמכותו של ביד"ר לדון בעניין יששכר הגיש תביעה שכל כולה סחטנות וניסיון לכפות על רוחמה פגיעה בטובתו של פנחס, הן על ידי כפיית ויתורה על מזונותיו והן על ידי העברת הדיונים במשמורתו לבית הדין הרבני, והכול תוך איום בביטול הגט שניתן לרוחמה ותוך העמדת התינוק שברחמה בסכנת ממזרות קשה ביותר כדי להלך עליה אימים. יודגש: רוחמה הגישה תביעה לבימ"ש לענייני משפחה בעניין המזונות והמשמורת, לרבות בשמו של פנחס, ע"י כך היא הקנתה סמכות לבימ"ש, ועל כן, לפי כלל הכיבוד ההדדי בין הערכאות השונות, על ביד"ר להימנע מלדון בנושאים אלו. בניגוד לטענות יששכר, גם אם הסכם הגירושין הראשוני אושר ע"י ביד"ר, אין בכך כדי להקנות לו סמכות נמשכת. המדובר בהלכה מושרשת של בית המשפט העליון אשר נפסקה למשל בעניין חליווה )בג"ץ 9579/13 חליווה נ' חליווה פד' נו) 5 ( 415( גם בע"א 1949/95 ורבר נ' ורבר נב) 5 ( 937, נקבע כי ישנם מקרים בהם לא תוקנה סמכות לערכאה שאשרה את ההסכם: א. ב. ג. חלוף זמן רב במקרה זה, עברו שנתיים: זהו פרק זמן ממושך ולא תקופה קצרה, ועל כן הסמכות אינה נמשכת. היווצרותה של מחלוקת חדשה במקרה שלפנינו השתנו הנסיבות עד כדי כך שהן מקימות מחלוקת חדשה. בעת בה נחתם ההסכם, עבדה רוחמה והשתכרה סכום נכבד. כמו כן, שניהם גרו באותה עיר. אולם כעת רוחמה מעוניינת לעזוב את עבודתה, היא עומדת להינשא לאחר ואף הרתה לבחיר ליבה. הריונה המתקדם של רוחמה, בגילה הלא צעיר, הצריך דאגה יתרה לעובר ולכן נדרש ממנה שינוי באורח חייה הלחוצים והעמוסים. כמו כן, התלוו לכך רצונותיה לכפר על כל השנים שבהן בקושי בילתה במחיצת בנה פנחס. על כן החליטה לעזוב את עבודתה למען הילדים שיגדלו במשפחה מאוחדת ומאושרת, ולהינשא ליונתן. בלית ברירה נאלצו בנה"ז לעבור לטבריה מאחר ומשכורת הבעל, עליה תישען כל המשפחה בסיוע המזונות שישולמו על ידי יששכר, תלויה במקום עבודתו ביה"ח פוריה בטבריה. כל אלו הינן נסיבות חדשות אשר מקימות עילות תביעה חדשות לגמרי ומקימות סמכות לבימ"ש, מאחר שהן משנות לחלוטין את המצב שהיה קיים בעת בה נחתם ההסכם. עולה מכך, שאין עוד סמכות נמשכת לביד"ר לדון בתביעה. בית הדין לא דן ופסק בבג"ץ 2991/11 פלונית נ' ביד"ר הגדול, נח) 2 ( 551 נאמר כי מאחר שביד"ר רק אישר הסכם בין ההורים, ולא דן לעומק בתובענות בין הצדדים, הרי שהאישור לבדו אינו מקנה לו סמכות נמשכת. 36

37 ד. הניסיון של יששכר לתבוע את נושא ביטול הגט הינו ניסיון נואל שלא נועד אלא לקיים דיון בבית הדין הרבני בעניינים שהסמכות לדון בהם הוקנתה לבית המשפט. 11. כפי שנאמר לעיל, לביד"ר לא הוקנתה סמכות לדון בתביעתו של יששכר לביטול הגט. אולם רק לצורך זהירות, הנתבעת תפרט את טיעוניה לגופו של עניין: גט על תנאי לא היה בעניינו כלל גט על תנאי בוודאי שלא במשמעות ההלכתית המצומצמת. כבוד הרב איזירר בפסק הדין שצוטט בכתב התביעה קבע: "...יסדו הלכה שאם הבעל מוכן לגרש את אשתו ומתנה זאת בתנאי סביר שהאשה יכולה לקיימו בגט אי אפשר לכופו לגרש אלא בתנאי זה". לפי האמור לעיל בפסק זה, שהינו שנוי ביותר במחלוקת כשלעצמו כמפורט להלן, עולה כי הבעל יכול להתנות תנאים קודם מתן הגט, אך ורק לגבי האשה, תנאים התלויים בה לשם קיומם. במקרה זה, התנאי שהותנה הינו על הילד דרישת מזונות עבור הילד. במקרה זה, מדובר בדיני נפשות: מזונות הילד. אלו מזונות בהם חייב האב מכוח הדין. אין הוא יכול להעביר חובה זו לאשתו. ממשיך וכותב כבוד הרב איזירר בפסק הדין האמור: "בכל תנאי שהמחויב בגט מתנה הגט, יש צורך בקביעת בית דין מיוחדת, לאור המציאות בימינו, שתקבע אם יש סיכוי שהאשה תוכל לקיים את התנאי ולא להפר אותו פעם אחת. באם אין סיכוי לא יאשר בית הדין את התנאי. בתנאים של קום ועשה, שקיומן נעשה על ידי פעולה חד פעמית קל יותר לכל אשה לגייס את כחותיה פעם אחת, אפילו אם זה נעשה בהתרסה ובשנאה, ולכן יש מקום לקבל תנאי זה". במקרה זה, לא מצאנו דיון מיוחד שערך ביה"ד בתנאי. ביה"ד לא בדק אם התנאי סביר אם לאו. ביה"ד רק אישר את החלטת הצדדים. לו היה ביה"ד בודק את התנאי, היה עליו לבדוק אם יש סיכוי כי האשה תוכל להמשיך לפרנס את ילדיה במשך שנים ארוכות ללא סיועו של האב. במקרה זה, אין מדובר היה בתנאי חד-פעמי. על פניו נראה כי זהו תנאי ארוך טווח, אולי אף לנצח. האם נפטור את האב לנצח מחובותיו הקוגנטיות כלפי בנו? לו היה ביה"ד בודק לעומקו של עניין את התנאי, כי אז לא מאשרו כלל. תנאי המחייב את האם לעבוד תמיד ופוטר את האב מכל חובה כלכלית כלפי בנו הוא תנאי מקפח, בלתי מוסרי, המנוגד להלכה היהודית ונוגד את תקנ"צ, וזאת מעבר לעובדה כי הוא נוגד את הדין האזרחי. דווקא קיום התנאי יוביל למצב הלא ראוי: הוא יאלץ את רוחמה להמשיך בעבודתה, ולמנוע ממנה לשהות בחברת בנה ולגדלו. האם ביה"ד יסכים למצב אבסורדי זה? מצב בו חובת המזונות שהיא מדין תורה )!( על האב בלבד, תיפול על שכם האם כך שלא תוכל לספק את צרכיו הרגשיים והרוחניים כפי שהמסורת מצווה עליה? גט הוא כריתות בין הצדדים. מטרת הגט היא ליצור פירוד מוחלט וסופי בין הצדדים כך שלאחריו אין קשר בין הצדדים. ניסיונו של יששכר לגרום לגט על תנאי למעשה תפקיע את הגט רטרואקטיבית. 37

38 ביה"ד האזורי בנתניה, בתיק רבני מס' פסק כי כאשר בי"ד מבצע גט, הוא אינו מסדר גט עם תנאים העלולים לפקוע למפרע. ביד"ר אף ציין את רש"י על הגמרא )פרק המגרש, פד:( שנוזפים במי שרוצה להזכיר תנאים בגט. בי"ד אינו יכול לסדר גט שתנאיו יפקעו למפרע. אם נכונה טענתו של יששכר בדבר גט על תנאי, הרי שבגט זה נקבעו תנאים שבהכרח יפקעו למפרע: נקבעו תנאים המחייבים את רוחמה תמיד לפרנס בלי קשר למצבה המשפחתי המשתנה, לבריאותה או לנסיבות החיים המשתנות. כוונתו של יששכר היא לבטל רטרואקטיבית את הגט. מעשה זה הינו בעל השלכות קשות ביותר שאין הדעת סובלתן. ראשית, להפוך את רוחמה כמי שחיה עם אדם אחר בעודה נשואה, ובכך היא אסורה לבעלה ולבועלה. העובר שבדרך להפוך אותו לממזר! שנית, יש כאן השלכות עתידיות קשות על חיי חזקה על ביד"ר כי אם הוא מוציא גט תחת ידו הגט הינו תקף וכשר. רוחמה הסתמכה על גט זה ובעקבותיו יצרה קשרים אישיים חדשים. אם ביד"ר יבטל את הגט, הרי שיש לכך השלכות מרחיקות לכת: כל אשה שקבלה גט תהיה כפופה לעד לגחמותיו של הבעל שיחליט לפתע לבטל את הגט הקיים לאחר שכבר החלה בחיים חדשים. האם אין זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה? בצורה זו ירבה ביה"ד פריצות וממזרים בישראל. לטענת יששכר בהסכם הגירושין היו שני תנאים שבהם התחייבה רוחמה כנגד הגט. הסכם השיפוט בבית הדין הרבני וכן ויתור על מזונות פנחס. יודגש, כי לגבי הסכם השיפוט יש לפנחס אפשרות תביעה בפני עצמו ואין הוא כפוף להסכמת הוריו. בהיעדר הסכמתו המפורשת, תתנהל התביעה בבימ"ש לענייני משפחה וכך נפסק בבג"ץ 31319/12 כץ נ' ביד"ר, נז) 2 ( 975. אכן, בענייננו הוגשה התביעה לבית המשפט על ידי רוחמה, אולם זאת משום שהייתה לנגד עיניה טובתו של פנחס לאחד את הדיונים בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה. לגבי ויתור על מזונות פנחס, זוהי תניה שאין בסמכותה של האם להתנות על בנה. זוהי תניה שאין האב יכול להתנער ממנה שכן היא קוגנטית כאמור לעיל. תניות אלו אינן כפופות לגט מבחינה עובדתית ואינן יכולות להיות כפופות לגט מבחינה משפטית. אין סמכות להורים להתנות תניות מעין אלו מאחר שהן כפופות להסכמתו של הקטין. מתוך כך נראה כי הגט ניתן למעשה בלא תנאי. יששכר לא יוכל לטעון כי הוטעה, מאחר שחובת המזונות היא חובתו הבלעדית כאב יהודי ואין לו יכולת להתחמק ממנה וחזקה כי הדבר היה ידוע לו היטב בעת כריתת הסכם הגירושין בפסק המוזכר בכתב התביעה שניתן בכ"ב טבת תשס"ו בתיק מס' נאמר: "...דיון על טעות בגט. הטעות נובעת מכך שלפי הצהרות ב"כ האשה הייתה כוונת האשה מהרגע הראשון להסכם למראית עין ולא ע"מ לעמוד בהסכם. ובנוסף לכך יש חשש שמא ההסכם לא היה לו מעמד בערכאות או מבחינה הלכתית". 38

39 הנדון אינו דומה לראיה. ההסכם, אף אם הוא נוגד את תקנ"צ ומקפח, עמד בתוקפו במשך שנתיים. לרוחמה לא היו אי-אלו כוונות מלכתחילה שלא לקיימו. כל עוד נשאר המצב כשהיה, המשיכה לעבוד ולפרנס לבדה את פנחס. אולם בחלוף שנתיים השתנו הנסיבות: היא כעת מעוניינת להפסיק לעבוד, להינשא וללדת ילד נוסף. בזמן הגירושין לא ניתן היה לצפות זאת. לא היה כל ניסיון מצידה להוליך שולל או להטעות את יששכר. שינוי הנסיבות הוא זה שהוליד תביעה חדשה. חזקה על יששכר שידע כי שינוי נסיבות יאפשר את פתיחת ההסכם לגבי הסכם השיפוט ומזונות פנחס זאת ועוד, במקרה זה אין גילוי דעת מובהק המראה כי הייתה כוונה לרמות את יששכר. להפך: נהגו עם יששכר לפנים משורת הדין במשך שנתיים. במשך שנתיים לא שילם ולו פרוטה שחוקה לחינוכו של בנו והתחמק מחובתו המוסרית והדתית כאחד. עתה, משהחיוב חוזר לפתחו, הוא מנסה להתחמק מכך! טענת פגמים בכריתה בהסכם הגירושין שנכרת בין בני הזוג, הגיעו הצדדים להסכמות הדדיות שהיו תקפות לאותה שעה, לרבות ויתור על המזונות והסכם השיפוט לגבי פנחס. כמו כן, ויתרה רוחמה על כתובתה והתוספת לכתובה. באשר למזונותיו של פנחס, רוחמה לא ראתה כל צורך לבוא בדרישות כלפי יששכר מאחר ורוב ההכנסה לחשבון המשותף נבע ממשכורתה היות ויששכר בקושי עבד. כך שבכל מקרה, רוב ההוצאות על גידול הילד ניטלו ממשכורתה של רוחמה. על כן, התניה זו של יששכר לא נראתה רלוונטית באותה עת. התובע טוען להטעיה לפי ס' 35 לחוק החוזים )חלק כללי( תשל"ג )להלן: חוק החוזים(. הכיצד נוכל לומר על אשה שבסה"כ רוצה את גטה כי היא זו שתכננה הטעיה מכוונת? הסכמתו של יששכר למתן הגט לאשתו רוחמה מהווה ראיה לכך כי אף הוא לא ראה כל סיבה להמשך הנישואין, שכן לולא כך, היה פועל למניעת הגירושין ודורש שלום בית. אולם, בתהליך זה "שכח" יששכר כי מעתה ייאלץ לעבוד לפרנסתו, דבר שלצערנו לא היה רגיל בו לפני כן, ולכן טוען עכשיו לחלוקה לא צודקת של הרכוש בהסכם. יששכר ידע והבין את הפרטים לאשורם ולא הוטעה כלל. חזקה עליו שידע כי כאשר יהיה שינוי בנסיבות ייבחן ההסכם מחדש, כולל הוויתור על מזונות פנחס והסכם השיפוט, וזאת בהתאם לטובת הילד. זאת ועוד, לא היה כל ויתור מצד יששכר בהסכם הגירושין. מעבר לכך שמבחינת חוק יחסי ממון וסעיף 9 לחוק זה לא הגיע ליששכר חלק ברכוש, הרי שכמו כן בתמורה ויתרה רוחמה על הכתובה ותוספת הכתובה. כמו כן, ויתרה רוחמה באותה תקופה על שווי מזונות פנחס כפי שנראה היה באותה עת לבני הזוג כי סכום משוער זה יספיק לצרכיו הבסיסיים של ילדם, היות ורוחמה עבדה ומשכורתה הייתה גבוהה משל יששכר. אולם בשל שינוי הנסיבות כיום על יששכר להשתתף בפרנסת פנחס יש ליתן את הדעת על העובדה כי הבקשה שהוגשה לביהמ"ש לגבי מזונותיו של פנחס, בנם של בנה"ז, אינה תביעה רגילה של רוחמה אלא פעולה הכרחית מצידה כאפוטרופסית של פנחס, 39